✖נרתיק לאקדח מעור✔: לא רק קיידקס ופלסטיק

רבע מאה לתוך האלף השלישי ואקדחים מפולימר ונרתיקים מפלסטיק הפכו לדבר שבשגרה ולנורמה.

 הרוב המוחץ של החמושים בישראל משחילים את כלי הנשק שלהם לתוך קיידקס, פלסטיק הנלחץ בחום על גבי תבנית המחקה את דגם האקדח בתוספת מספר אמצעים שעוזרים לו לאחוז באקדח באופן יעיל והופ, פה זה נגמר.

כמעט 100 אחוז מהמתחמשים החדשים כבר מקבלים נרתיק שכזה כחלק מחבילת הרכישה של האקדח החדש ועל המדפים תמצאו עשרות, אם לא מאות גרסאות לשלל הדגמים השונים – לנשיאה מוסלקת בכל צד של הגוף, חיצונית גבוהה או נמוכה, לימניים ושמאליים. 

ואיפה זה שם את נרתיקי העור? הם נדחקו כמעט לגמרי הצידה, נשכחו מתודעת הציבור הרחב, כמעט כמו אקדחי הטופי הסקסיים והמערב-פרועים – הפכו למוצר פרימיומי, לייף-סטיל למביני איכות.

אבל פתאום, בשיטוט באחת מתוך המון קבוצות הסושיאל לחמושים שאני חבר בהן, קפצה תזכורת על צמד חברים יוצאי יחידות מיוחדות שמייצרים, בעבודת יד, נרתיקי עור לאקדחים. 

 מה? לא יתכן. לא שני קשישים קאובויז פליטי טקסס? לא. לא התאפקתי, שלחתי ואחרי דקות הילל ענה – "כן, בוא בכיף, תראה במה מדובר". משם הדרך להוצאת המצלמה מהתיק ולצאת הביתה עם נרתיק פרימיומי בתפירה אישית, הייתה עניין של קצת יותר משעה.

את ההסברים הטכניים, שאולי גם ינפצו לכם כמה מיתוסים ודעות קדומות, אני אשאיר להילל המוכשר, שמדד, עטף, הדביק, תפר והבריג במיומנות של בורסקאי מייסטר.

למשל, הם לא באמת זקוקים לתחזוקה. ההיצע שם כולל נרתיקים למגוון אקדחים, במגוון צבעים ומרקמים, קשיחים יותר או פחות, אבל כולם מוקפדים ומדוקדקים באמת האיכות והירידה לפרטים.

 הנרתיק עלי רק ימים אחדים, מעט מדי מכדי לתת חוות דעת של ממש אודות השרידות שלהם – זה אגלה רק בעוד חודשים ארוכים, או שנים. אבל אני כן יכול לומר שהבדל בנוחות הנשיאה על הגוף (שעה 3 במקרה שלי) מורגש מיד.

 האקדח הפך ממשהו שנשען לי על המותן, לחלק מהגוף עד כדי לא מורגש לפעמים. אפילו עד כדי כך שהייתי חייב לשלוח יד לוודא שהוא עדיין שם בזמן הרכיבה על האופנוע והנהיגה ברכב.

MOR SINAI GEAR
Israelballistics.com